מתי נטילת תרופות מרשם הופכת להתמכרות?

הן חוקיות לגמרי ושימוש בהן נחשב כיום לחלק נורמטיבי מהחיים המודרניים, הרופא.ה המטפל.ת בכם ממליץ עליהן, ניסיתם כבר את כל הדרכים האחרות, ונראה כי הן הדבר היחיד שמצליח לסייע לכם להתמודד עם הקשיים הפיזיים או הרגשיים שמהם אתם סובלים.

ובמילים אחרות – לפחות, על פני השטח, נראה כי הגעתם אל המנוחה והנחלה – תרופת המרשם שהרופאים רשמו לכם היא הפתרון.

אבל מה קורה כשהשימוש המועיל והמבוקר בתרופות שנרשמו לכם מסתבך והופך להתמכרות?

ההתמכרות לתרופות המרשם

בדומה לכל סוג של התמכרות אחרת לחומרים, הסיבה הבסיסית השכיחה ביותר לפיתוח ההתמכרות לתרופות המרשם הינה אותה הקלה משמעותית המגיעה כתוצאה מהשימוש המבוקר בתרופות אלו. תרופות המרשם נרשמות על ידי רופאים למטופלים המתמודדים עם מצבים פיזיים ו / או רגשיים, ועם מצוקה וסבל משמעותיים הנגרמים כתוצאה מהם. השימוש בתרופות המרשם מביא איתו, במרבית המקרים, להקלה משמעותית במצוקתו של המטופל ולשיפור באיכות חייו, ברמות שאותן אמצעים אחרים לא הצליחו להשיג.

בהתאם להנחת בסיס זו, ההתמכרות לתרופות המרשם תתרחש, לרוב, בעת שימוש באחד משלושה הסוגים הבאים של תרופות המרשם:

תרופות ההרגעה

התרופות הנרשמות במצבים של חרדה, מצבי חוסר שקט ומצבי חוסר בשינה, והן משתייכות, לרוב, לקבוצת הברביטורטים או הבנזודיאזפינים. בנוגע לכך, חשוב להוציא מקבוצה זו את התרופות ששייכות לסוג SSRI, (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) שלשימוש בהן, עלולות להיות נלוות תופעות לוואי אחרות, אבל אין להן פוטנציאל התמכרותי.

משככי הכאבים

התרופות הנרשמות על ידי רופאי המשפחה או רופאים מומחים למטופלים הסובלים מכאבים חזקים (למשל כתוצאה מפציעה או לאחר ביצוע פרוצדורה כירורגית) או סובלים מכאבים כרוניים משמעותיים שפוגעים באיכות חייהם. התרופות ה"בעייתיות" בקבוצה זו הן התרופות השייכות לתרופות האופיאטיות או מכילות קודאין.

התרופות הממריצות / המרכזות

התרופות הנרשמות, לרוב, למטופלים הסובלים מהיפר אקטיביות, תיאבון-יתר או מערנות נמוכה. חלק גדול מהתרופות הללו מעניקות למשתמש בהן תחושה של "היי", ניתוק מהמציאות או אופוריה.

המעבר משימוש מבוקר להתמכרות

ראוי לציין, כהנחה מקדימה, כי על אף, שלרוב, אצל מרבית המכורים לתרופות מרשם ההתמכרות החלה לאחר השימוש בתרופה בהנחיות הרופא.ה, בחלק ממקרי ההתמכרות, השימוש בתרופות החל באופן עצמאי לחלוטין וללא הנחיות של הרופא.ה. כך, למשל, עולה כי לא מעט מהמתמודדים עם התמכרויות ברורות לחומרים הפסיכו-אקטיביים (סמים שונים או אלכוהול) עשויים לנסות לגמול את עצמם מהתמכרותם באמצעות השימוש בתרופות המרשם הזמינות להם. עוד דוגמה לכך עשויה להיות התמכרותם של סטודנטים בתקופת המבחנים לריטלין ולתרופות דומות. כאן, לרוב, יתחיל התהליך בניסיונם של הסטודנטים לייעל את הלמידה באמצעות בתרופה (שתושג דרך מרשם רופא או דרך חברים בעלי מרשם) וימשיך הלאה לכיוון התמכרותו של המשתמש, על רקע היתרונות שהם מפיקים מהשימוש בה (תחושת האופוריה, עלייה בריכוז, עליית הציונים וכד').

תרופות המרשם, בשימוש מבוקר ומושכל בהן, נחשבות ליעילות ביותר בהשגת מטרותיהן השונות, אולם שימוש שגוי או בלתי הולם עלול לגרום למשתמשים לנזקים פיזיים (פגיעה במערכות הגוף השונות), לנזקים נפשיים (ביניהם – דיכאון או תחושת קהות חושים ולליקויים קוגניטיביים מהסוגים השונים. במקרים החמורים יותר, ההתמכרות עלולה להסתיים במותו של המכור. במקרים ה"פחות" חמורים, בדומה להתמכרויות האחרות, גם ההתמכרות לתרופות המרשם עלולה להיות מלווה בנסיגתו של המכור מתחומי חייו האחרים, בהתדרדרות מערכות היחסים המשמעותיות שלו, ובהתמקדותו האובססיבית והאינטנסיבית בהשגת מנת התרופה הבאה.

מה בעצם קושר את המכור לתרופת המרשם?

בדומה להתמכרויות אחרות לסמים ולאלכוהול, ה"רווחים" שמפיק המשתמש מהשימוש בתרופה יגרמו אצל המשתמש להתפתחות הסבילות, הנובעת מירידה ביעילותה של התרופה ולצורך בהגדלת המינונים בכדי להגביר את היעילות שלה ולהגיע לאותן רמת התוצאות שהושגו בעבר. כמו כן, מתפתחת במשתמש התלות שגורמת להמשך שימושו בתרופה, מתוך הפחד ממה שיקרה כאשר הוא לא ישתמש בה. בין אם אנחנו מדברים על חזרה להתמודדות עם הגורם שבו טיפלה התרופה (למשל, שיכוך הכאב, הפגת החרדה וכד') ובין אם על תסמיני גמילה שעלולים להופיע עקב הפסקת השימוש. כלומר, נוצרת אצל המשתמש תלות פסיכולוגית שקושרת אותו אל התרופה והופכת את האופציה לוויתור על השימוש בתרופה למורכבת ביותר.

רבים מהמכורים חשים כי הם לא יצליחו לתפקד ללא השימוש בתרופה, והם מתייחסים אל התרופה כאל הדרך היעילה היחידה המאפשרת להם להגיע לאיזון פיזי ו / או לאיזון נפשי.

מעבר לגורמים שאותם הזכרנו, היותן של תרופות המרשם חומרים נורמטיביים נפוצים בשימוש, מקשה, לא פעם, לא רק על קרוביו של המכור ורופאיו המטפלים בו, אלא אף על המכור-עצמו, לחשוד כי אכן מדובר כאן במצב של התמכרות.