גמילה מכדורי שינה

כדורי שינה מיועדים לשימוש קצר טווח ולא כפתרון לבעיות שינה לאורך זמן. מרביתם, ממכרים בשימוש ארוך ולא מיועדים לנטילה של למעלה מכמה שבועות, לרוב עד חודש ולא יותר. התרופות הנפוצות ביותר להשראת שינה הן תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, הכוללים למשל וואבן, לוריבן, אסיוול, קסנקס, סטילנוקס, בונדורמין, קלונקס ונוספים. תרופות נוספות ממשפחת Z גם הן משמשות להשראת שינה וכוללות למשל זודורם, אמביאן, סטילנוקס, נוקטורנו, אימובן וזלפלון. מנגנוני הפעולה של שתי משפחות אלו שונות אך השפעתן וסיכויי ההתמכרות אליהן דומים מאוד. לאחר שימוש ארוך טווח, נדרשת מנה גדולה יותר מן התרופה כדי להגיע לשינה. כך אנשים רבים מוצאים את עצמם נוטלים עוד כדור ועוד כדור ומכאן הדרך להתמכרות קצרה.

שימוש בכדורי שינה לימים ספורים, לתקופה קצרה של לא למעלה מחודש יכולה לעזור מאוד למי שמתקשה לישון. הרי מדובר על תרופות שנטילתן לגיטימית תחת פיקוח רופא ובמינון המומלץ והמקובל. אך נטילה ארוכה טווח תגרום להתמכרות וכאן טמון ההבדל. תרופות אלו ידועות כממכרות בטווח הארוך ומי שנוטל אותן למשך תקופה ארוכה מן המומלצת יתחיל להרגיש את ההשפעה כשהברורה ביותר היא תסמיני גמילה. מכורים מוצאים את עצמם חווים תסמינים נוספים למשל:

• התעסקות מוגזמת בתרופה, בכמה כדורים נשארו, מתי אפשר לחדש מרשם וכדומה.
• שינויים במינון ותדירות הנטילה ללא אישור מן הרופא.
• ניסיונות להשיג את הרופה בכל מחיר למשל ביקור אצל רופאים שונים ובחדרי מיון, רכישת התרופה באופן בלתי חוקי, גניבת מרשמים, זיוף מרשם ועוד.
• פיתוח אמונות שווא סביב התרופה למשל "אני לא מסוגל לתפקד בלי לקחת כדור בערב", “אין שום דרך לישון בלי התרופה", “אני חייב את התרופה שלי כדי להירדם" וכדומה.
• שינויים במצב הרוח.
• שינויים בתפקוד, שינה עמוקה מאוד וקושי גדול להתעורר ולתפקד בבקרים.
• תגובה רגשית חסרת פרופורציות כשמעלים את האפשרות להפסיק לקחת את כדורי השינה.