הפרעת פוסט טראומה יכולה להתפתח אצל מטופלים שעברו חוויה מזעזעת ומפחידה שלעיתים אף שמה אותם במצבים מסכני חיים. תחושת הפחד והחרדה בזמן האירוע וגם אחריו היא טבעית והיא מעוררת בגוף שלנו אינסטינקט מובנה של הימנעות או לחימה כחלק ממנגנון ההגנה. מדובר בתגובה שמטרתה להגן עלינו מפני פגיעה. במרבית מן המקרים, התסמינים יחלפו בתום האירוע הטראומטי אך יש שחווים אותם לאורך זמן.
מה זה פוסט טראומה?
מרבית האנשים יחוו תסמינים קצרי טווח לאחר אירוע טראומטי אך במקרים שבהם המטופל ממשיך לחוות תחושות לחץ, פחד, חרדה ואפילו חרדות קשות גם לאחר שהוא אינו נמצא כבר בסכנה, קיימת אפשרות שמקרה זה יאובחן כמצב של הפרעת פוסט טראומה. התסמינים שמופיעים מתחילים לרוב תוך שלושה חודשים מהאירוע הטראומטי אך לעיתים דווקא ייקח זמן (אפילו שנים) עד שהמטופל יתחיל להרגיש אותם. הפרעת פוסט טראומה מאופיינת בתסמינים שמופיעים, פוגעים במערכות היחסים שלו עם הסביבה הקרובה, מונעים ממנו לעיתים לעבוד ומפריעים למטופל לנהל שגרת חיים תקינה. אצל חלק מהמטופלים, התסמינים יחלפו לאחר כחצי שנה אך אצל הרבה מהם, מדובר בהפרעה כרונית מתמשכת.
פוסט טראומה מהצבא
השירות הצבאי חושף את החיילים לסוגים שונים של אירועים טראומטיים שלא היו חווים בזמן האזרחות. השתתפות בלחימה בקרב, מבצעים ושירות צבאי שמרביתו נעשה תחת לחץ מעלה את הסיכוי להתפתחות של הפרעת פוסט טראומה. המשימות שבהן החיילים לוקחים חלק יכולות לשים אותם לעיתים במצבים מסכני חיים והן יוצרות סיטואציות מאוד מלחיצות. כתוצאה מכך, החיילים יכולים לפתח בעיות נפשיות והפרעת פוסט טראומה ברמות שונות. ישנם שלושה סוגים של אירועים טראומטיים עיקריים שיכולים להוביל להתפתחות של תסמיני פוסט טראומה והם פציעה חמורה, אלימות מינית ומקרה של מוות. האירועים הללו עלולים לגרום להתפרצות של התסמינים כאשר החוויה היא ממקור ראשון, כאשר אדם אהוב וקרוב חווה את האירוע הטראומטי, בזמן עדות על השתתפות באירוע ובעת חשיפה חוזרת למה שהתרחש בזמן האירוע. על מנת לאבחן מצב של מטופל כמקרה של פוסט טראומה מהצבא, התסמינים הבאים צריכים להופיע – סיוטים, פלאשבקים מהאירוע, ניתוק מהמציאות והימנעות מטריגרים שמעוררים את הזיכרון של הניסיון הטראומטי כמו סביבה או אנשים מסוימים. תסמינים נוספים יכולים להיות גם מצב רוח ירוד עד כדי דכאון, קשיים בלחוות רגשות חיובים, חוסר יכולת של המטופל לסמוך על עצמו ועל הסביבה הקרובה, ערנות יתר, קשיים בשינה ובריכוז, התנהגות פזיזה ואף מסוכנת ועצבנות.
פוסט טראומה – אירועי טרור
אירועי טרור מערערים את תחושת הבטחון והבטיחות אצל אנשים וכיום ידוע שישנן השפעות פסיכולוגיות שליליות אצל מי שנחשפו באופן ישיר או עקיף לאירוע טרור. השפעות אלה באות לידי ביטוי בעלייה משמעותית של תחושת דיכאון, חרדה ואף התפתחות של הפרעת פוסט טראומטית. בעוד שחלק מהאנשים שנחשפו לאירוע טרור מצליחים להמשיך לנהל שגרת חיים תקינה זמן קצר לאחר האירוע, ישנם מטופלים אשר מתקשים להמשיך בחייהם – מידת החשיפה לאירוע (ממקור ראשון או אירוע טרור שאדם קרוב ואהוב נחשף אליו), אובדן אדם קרוב כתוצאה מאירוע טרור, מתן עזרה פיזית או רגשית לאדם במיקום האירוע, עדות להרס של רכוש ומשך ואיכות ההחלמה מהווים פרמטרים מהותיים אשר משפיעים באופן ניכר על הסיכוי להתפתחות של הפרעת פוסט טראומה.
אשפוז פוסט טראומה – משרד הביטחון
במסגרת הפעילות של משרד הבטחון הוקם אגף מיוחד שמטרתו לטפל ולסייע לנכי צה״ל שנפגעו במהלך שירותם ונחשפו לאירועים טראומטיים. כיוון שהסימפטומים לעיתים מתעוררים בשלבים מאוחרים בחיים, עולה הצורך במתן תמיכה לכל מי שאינו מסוגל להתמודד לבד עם התחושות הקשות, המצוקה והמשבר אליו נקלעו. משרד הבטחון עובד בשיתוף פעולה עם בתי חולים אשר מעניק טיפול רפואי ונפשי לכל מי שמאובחן עם הפרעת פוסט טראומה. התמיכה שניתנת כוללת אבחון המקרה, המלצות לטיפול והענקת כלים למטופל שיאפשרו לו להתמודד עם המצב הקיים. הצוות המטפל כולל פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ואף מטפלים מתחומים שונים. הטיפול אינו מוגבל בזמן, הוא ניתן גם למטופלים שלא הוגדרו באופן רשמי כנכי צה״ל והוא ללא עלות. הטיפולים שניתנים יכולים להיות אישיים (מטפל שעורך פגישות אישיות המטופל), טיפולים קבוצתיים עם מטופלים שעוברים את אותן חוויות ויכולים לחלוק קשיים משותפים, פסיכותרפיה, פעילויות חברתיות, התנדבות במסגרות שונות, ריפוי בעיסוק ועוד.
אפשרות נוספת שעומדת לרשותם של חיילים שהשתחררו וסובלים מפוסט טראומה היא האפשרות של אשפוז פרטי ובית בטוח ומתאים גם עבורי מצבי חירום בהם המטופל סובל מהתקפים שמהווים איום על חייו. בית בטוח פעיל לאורך כל שעות היממה והוא מתמחה במקרים של מטופלים עם הפרעת פוסט טראומה כתוצאה משירות בצבא. קיימת אפשרות לשהות ממושכת יותר שבה מרכיבים תוכנית טיפול שמותאמת באופן אישי למטופל ומוענק לו ליווי תומך וקבוע על ידי הצוות המטפל במקום. בתום השהות, המטופל משתחרר כשבידו כלים ומיומנויות חברתיות שיאפשרו לו להשתלב במקום עבודה ובמסגרות חברתיות ולנהל שגרת חיים תקינה ורגועה.
