פטריות הזיה הוא שם קולקטיבי שניתן לקבוצה של פטריות שאכילתן גורמת לתופעות הלוצינוגניות. מרבית הפטריות שגורמות לתופעות אלו מכילות פסילוסיבין או פסילוסין, חלקן מכילות טריפטמינים אחרים. פטריות אלו גדלות באופן טבעי במקומות רבים בעולם והשימוש בהן למטרת שינוי תודעתי מתועד היטב לאורך ההיסטוריה האנושית הן לצרכים רוחניים והן לרפואיים שונים. בעת המודרנית השימוש נפוץ בעיקר כסם הזיה אך ישנם בשנים האחרונות גם מחקרים שמראים על שימושים רפואיים מבטיחים בחומרים אלו. בישראל, הגידול והנטילה של פטריות הזיה למעשה אינו בלתי חוקי שכן הן לא נכללות בפקודת הסמים המסוכנים. עם זאת, פסילוסיבן ופלוסין אסור להפקה ומכירה כך שזיקוק חומרים הלוצינוגניים מפטריות הזיה אינו חוקי.
מה ההשפעות המיידיות של פטריות הזיה?
פסילוסיבן מתפרק בגוף האדם לפסילוסין, החומר שגורם ישירות לתופעות הידועות של פטריות ההזיה. לפטריות השפעה לאחר כעשר דקות ועד שעה ולמשך מספר שעות ולעיתים אפילו למשך מספר ימים. את השפעות ניתן לחלק לשלושה מישורים:
- הפיזי – תחושות כמו איבוד תיאבון, דופק מהיר, רעידות, תחושת קור, רפיון שרירים, לחץ דם גבוה, בחילה והקאה, שלשולים ואישונים מורחבים הן תופעות נפוצות.
- השפעה על תחושתיות – שינויים בתחושות כמו העצמת צבעים, ראיה חדה, סינתזיה (ערבול חושי, למשל ראיית צלילים), שמיעת צלילים באופן ברור יותר, ראיית דברים שאינם שם (הזיות), ראיית צורות גיאומטריות בעיניים סגורות ועוד.
- השפעות רגשיות – חומרים הלוצינוגניים משפיעים על המצב הנפשי/רגשי בהתאם למצב הפסיכולוגי בו נמצא האדם בעת נטילת החומר, הסביבה שלו והצפיות שלו מהחוויה. במקום בטוח, תוך צפיה לחוויה חיובית ההשפעות יכולות להיות מרוממות רוח. אך כאשר לא כך הם פני הדברים ההשפעות יכולות להיות שליליות ביותר וכוללות חרדה קשה, הזיות מפחידות מאוד, פרנויה ועוד.
האם פטריות הזיה מסוכנות לשימוש?
השימוש בפטריות הזיה לרוב אינו כולל סכנה גופנית ממשית מעצם אכילתן. שלא כמו הסכנות של שימוש בסמי רחוב בהם הן הסם עצמו והן חומרים המוספים אליו משפיעים לרעה על הגוף ועלולים לגרום לנזקים כבדים, לפטריות הזיה אין השפעות כאלו. הפטריות עצמן לא רעילות ואכילה שלהן אינה מסוכנת לכשעצמה גם בכמויות גדולות. פסילוסיבין אינו רעיל והתוצר שלו בגוף פסילוסין גם הוא אינו רעיל כלל. הסכנה בשימוש בפטריות הזיה מגיעה מכך שהן גורמות לשינויים בתפיסה ובתודעה. כאשר משתמש חווה שיניים בתחושת העצמי, בסביבה שלו, סובל מהזיות והלוצינציות, שינויים בתחושת הזמן והמרחב ישנה סכנה של פגיעה עצמית לא מכוונת. מי שנכנס למצב של שינוי תודעה עשוי שלא לדעת היכן הוא נמצא בדיוק, לעשות פעולות שמסוכנות לעצמו, לסבול מהתייבשות וכדומה. מפעם לפעם מגיעים מקרים מסוג זה לחדרי המיון לאחר נהיגה תחת השפעת פטריות הזיה, התייבשות בשל שהייה בשמש או פעילות פיזית ללא שתייה מספקת של מים, תשישות וכדומה.
האם יש לפטריות הזיה השפעות ארוכות טווח?
מכיוון שפטריות הזיה משפיעות על מערכת העצבים המרכזית ייתכנו השפעות ארוכות טווח אם כי קשה לומר שיש עדויות חד משמעותיות לכך. כמו כל חומר שמשפיע השפעה ניכרת על התודעה, מצב הרוח והמחשבה ועשוי לגרום להזיות גם כאן ישנו חשש להתפרצות של מחלת נפש במי שרגיש לכך. בנוסף, ישנן עדויות של אנשים ש"נתקעו" בטריפ רע לזמן רב יותר מהרגיל, ככל הנראה בשל רגישות מסוימת לחומר שלא מאפיינת את מרבית האוכלוסייה. מכיוון שאין דרך לדעת מי רגיש לפסילוסיבין במיוחד ומי לא מדובר על הימור שאינו מומלץ.
האם פטריות הזיה ממכרות?
פסילוסיבין ופסילוסין אינם חומרים ממכרים ולכן השימוש בפטריות הזיה אינו ממכר גופנית כמו למשל שימוש באופיואידים. בדומה לסמים הלוצינוגנים אחרים, פטריות הזיה גורמות לסבילות זמנית אך לא להתמכרות גופנית חזקה. עם זאת, השימוש בהן יכול להיות ממכר רגשית וחברתית. מרבית האנשים שלוקחים פטריות הזיה עושים זאת כדרך לטיפול עצמי בקשיים רגשיים, כחלק מפעילות חברתית או כדרך לברוח מן המציאות של חייהם. במובן זה, השימוש הופך לחלק מהחיים ועשוי להשפיע לרעה בשל ההשפעה המורכבת מאוד של פסילוסיבין על מצב הרוח, על המוח ועל תפיסת המציאות.
מה זה מייקרודוזינג (MICRODOSING)?
מרבית מי שלוקח פטריות הזיה באופן קבוע עושה זאת במינונים שמטרתם להשפיע השפעה ניכרת על התודעה. אך בשנים האחרונות ישנה תופעה שונה במקצת המקושרת לפטריות הזיה וחומרים הלוצינוגניים כמו LSD למשל. מייקרודוזינג הוא נטילת כמות מזערית של חומרים אלו מתוך המחשבה שניתן לקבל תועלת מבלי לחוות שינויים משמעותיים ועמוקים בתודעה, למעשה מבלי להיכנס ל"טריפ". נכון להיום, אין הוכחות לכך שמייקרודוזינג משפיע השפעה פיזית, פסיכולוגית או רגשית כלשהי אך אין גם עדויות לנזק במישורים אלו.
איך נגמלים משימוש בפטריות הזיה?
במרכזי גמילה מטופלים מי שסובל מחוסר יכולת להפסיק לקחת פטריות הזיה במישור הרגשי, מי שסבל מהתפרצותה של מחלת נפש בעקבות השימוש ומי שמבקש לשנות את חייו כך שלא יזדקק לחומרים הלוצינוגניים. בעזרת בחינה של הסיבות שהובילו לשימוש, יצירת אלטרנטיבות ודרך שונה להתמודד עם החיים ניתן להיגמל מהשימוש ולצאת לדרך בריאה יותר נטולת הצורך בחומרים משני תודעה.
